ההתפתחות הטכנולוגית במהלך השנים האחרונות שינתה מאפיינים רבים בחיי היום יום שלנו, ולרבות בתחום הצילום.

הודות להתפתחות בתחום הטלפונים החכמים, היום מרבית האנשים מהווים בפועל גם צלמים חובבים, כאשר תמונות רבות מפורסמות מדי יום על גבי רשת האינטרנט.

הדבר מעלה את השאלה שהופכת רלוונטית מתמיד, האם החוק מכיר בקיומם של זכויות יוצרים על צילומים? ובאילו מקרים הגנה זו אינה תקפה?

מה החוק אומר?

חוק זכויות יוצרים תשס"ח-2007, בבואו להגדיר מהי רשימת היצירות אשר זכויות היוצרים שלהן מוגנות על פי החוק, מגדיר גם צילומים ותמונות למיניהם בתור "יצירה אומנותית". בהמשך, ובמסגרת סעיפים 11 ו-12, החוק מבהיר במפורש כי כל שימוש בתמונות מקוריות ללא הסכמת היוצר, או לחילופין העתקה של צילום קיים, נחשבים כהפרה של זכויות יוצרים, ומאפשרים לבית המשפט לפסוק פיצויים לנפגע בסכום של עד 100,000 שקלים, ללא צורך בהוכחת נזק.

בהקשר זה, ומאחר והחוק עצמו מבהיר כי ההגנה מטעמו ניתנת אך ליצירות אומנות "מקוריות", נשאלת השאלה כיצד החוק מגדיר מהי תמונה או צילום מקוריים, אשר כתוצאה מכך מוגנים על פי חוק זכויות יוצרים.

האם כל צילום מוגן בהתאם לזכויות יוצרים?

סוגיה זו זכתה להתייחסויות רבות במסגרת בתי המשפט בישראל, כאשר בתי המשפט קבעו בפועל כי לשם הכרה כצילום מקורי אין חובה כי הצילום ייעשה במסגרת מתוכננת מראש, או לחילופין למטרה מסחרית מוגדרת. בפועל, מערכת המשפט בישראל מכירה בכל צילום אשר אינו מתבסס על העתקה או חיקוי של צילום או תמונה אחרת כצילום מקורי, וזאת ללא קשר לשאלה האם נעשה על ידי צלם מומחה או אדם מן היישוב, והאם למטרה מוגדרת או בהיסח הדעת.

עם זאת, החוק מבהיר כי לא תמיד זכויות היוצרים על הצילום שייכות דווקא לצלם. במקרים בהם הצילום נעשה על פי הזמנה מפורשת מטעם גורם חיצוני כלשהוא, הרי שאותו הגורם מוכר כבעל זכויות היוצרים על הצילום. במקרים כאלו, וכפי שהובהר במספר פסיקות מטעם בתי המשפט, לצלם המקורי אין כל זכויות חוקיות על הצילום, ואלו מוענקות במלואן לגורם המזמין, וזאת למעט ובמידה והוסכם אחרת בין הגורם המזמין והצלם עצמו.

פסיקה לדוגמא בנושא

במסגרת הליך ת"א 15155/06, קופר נ' תבירו בע"מ, אשר נידון בבית משפט השלום בירושלים, פנה התובע לבית המשפט בטענה כי החברה הנתבעת, המפעילה אתר אינטרנט עסקי בתחום עסקי האלכוהול, השתמשה בארבע תמונות שצילם התובע במהלך אירוע "פסטיבל הבירה" בעין הוד, והעלתה אותן לאתר האינטרנט שבבעלותה כחלק מסיקור האירוע, וזאת ללא מתן קרדיט לתובע, וללא קבלת הסכמתו. התובע טען כי בפעולה זו הפרה הנתבעת את זכויות היוצרים שלו על הצילומים, וביקש כי בית המשפט ישית עליה חובת פיצויים.

במסגרת פסיקתו, קבע בית המשפט כי הנתבעת אכן הפרה את זכויות היוצרים של התובע על התמונות. כמו כן, בית המשפט הבהיר כי כל אחת מהתמונות מוגנת לכשעצמה בהתאם לזכויות היוצרים של התובע, ומשכך כל שימוש בתמונה ספציפית מהווה עילה לפיצוי נפרד. בסופו של דבר, בית המשפט פסק לתובעת חובת פיצויים של 45,000 שקלים, וזאת על ארבע הפרות נפרדות של זכויות יוצרים.

בפסיקה זו, ובפסיקות נוספות בסגנון, בתי המשפט בישראל הבהירו בצורה ברורה, כי כל תמונה מקורית בישראל מוגנת תחת חוק זכויות היוצרים באופן מלא, כאשר שימוש שאינו מורשה בתמונות אלו, לכל מטרה שהיא, מהווה עבירה על החוק, ועלול להוביל להטלת קנסות על המפר בסכומים גבוהים ביותר.