המונח "קוד פתוח" במסגרת תעשיית התוכנה, מתייחס לתוכנה מסוימת אשר שורות הקוד שלה, המאפשרות את פעילותה, מפורסמות על ידי החברה המייצרת, וכך מאפשרות לכל אדם שמעוניין בכך לבצע שינויים בתוכנה כרצונו, ובהתאם לצרכיו.

עם זאת, השאלה שנשאלת תדירות היא, האם שחרור התוכנה במסגרת "קוד פתוח" מהווה בפועל ויתור רשמי מטעם החברה על זכויות היוצרים שלה בתוכנה? על כך במאמר שלהלן.

זכויות היוצרים על תוכנה

באופן עקרוני, כל יצירה מקורית של אדם מוגנת באופן אוטומטי בזכויות יוצרים, וזאת לרבות תוכנות מחשב למיניהן. בהקשר זה חשוב לזכור, כי החלטה מטעם בעל זכויות היוצרים בדבר פרסום המידע המלא אודות התוכנה אשר פיתח, אינה מהווה בשום צורה משום ויתור על זכויות היוצרים שלו בתוכנה, ואלו ממשיכים להתקיים במלואם.

מסיבה זו, ועל אף שמטבע הדברים פרסום התוכנה כ"קוד פתוח" אכן מאפשר ביצוע שינויים כמעט חופשיים בה, הרי שהדבר כפוף לשני סייגים. ראשית, המשתמש רשאי לבצע שימוש חוקי בלבד בתוכנה, כאשר כל שימוש שאינו חוקי מאפשר הגשת תביעה מטעם בעלת זכויות היוצרים בגין הפרתם.

שנית, בכל מקרה בו נעשה שימוש באחד מרכיבי ה"קוד הפתוח", ולכל מטרה שהיא, הרי שמבצע השינוי נדרש לציין ולהדגיש את מקורם של הרכיבים בהם השתמש, את אופי השימוש שנעשה בהם, ואת זהותו של בעל זכויות היוצרים החוקי.

על אף שנראה על פניו כי מדובר בתנאים מקלים במיוחד, הרי שחברות רבות, בארץ ובעולם, אינן פועלות כך. אחת מהסיבות העיקריות לכך היא מאחר ובמקרים רבים, הדרישה לציין במפורש מהם המרכיבים אשר נעשה בהם שימוש, וזאת לרבות אופן השימוש, מהווה למעשה "הסגרת סוד מסחרי", כאשר הדבר מאפשר למתחרים לאמץ את אותן השיטות, מה שמוביל אף לפגיעה ניכרת בהצלחתה של החברה.

מסיבה זו, חברות רבות, ולרבות החברות המצליחות והמובילות במשק הישראלי והעולמי, אינן תמיד ממלאות אחר הדרישה, מה שחושף אותן לתביעות כספיות בסכומים גבוהים.

דוגמא לתביעת זכויות יוצרים ביחס לקוד פתוח

הסוגיה העקרונית, האם שחרור תוכנה מסוימת במסגרת קוד פתוח מביאה להסרת זכויות היוצרים על התוכנה, נידונה בארה"ב במסגרת פסיקת Jacobsen v. Katzer, אשר הגיעה לדלתו של בית המשפט לערעורים בארה"ב.

במקרה שלהלן, התובע הלין כי החברה הנתבעת השתמשה בחלקים מהתוכנה המקורית שלו, אותה פרסם במסגרת "קוד פתוח", אך זאת מבלי שציינו את מקורה, את השינוי שנעשה בה, ואת זהותו של מפתח התוכנה המקורית. מסיבה זו, ביקש התובע הוצאת צו מניעה, אשר ימנע מהחברה שימוש בחלקים מתוכנה שיצר, אשר לטענתו מוגנים תחת חוק זכויות היוצרים.

התביעה הראשונה, אשר הוגשה לבית המשפט המחוזי בארה"ב, נדחתה על ידי בית המשפט, וזאת בטענה כי תוכנה המפורסמת במסגרת קוד פתוח אינה זכאית עוד להגנה על פי חוקי זכויות היוצרים. עם זאת, הפונה המשיך והגיש ערעור על ההחלטה, אשר הועברה לדלתו של בית המשפט לערעורים.

בהחלטת בית המשפט לערעורים, נקבע כי על אף שהתוכנה אכן פורסמה במסגרת "קוד פתוח", הרי שאין בכך משום פגיעה בקיומם של זכויות היוצרים של היוצר על התוכנה המקורית ורכיביה.

מסיבה זו הפך בית המשפט את החלטת בית המשפט המחוזי, ופסק לטובתו של המערער, בקביעה כי השימוש שנעשה ברכיבי התוכנית אכן הפר את זכויות היוצרים שלו. בכך הבהיר בית המשפט מעל לכל ספק, כי חוק זכויות היוצרים חל גם על תוכנות המפורסמות במסגרת "קוד פתוח", ומאפשר פסיקת פיצויים לנפגע בהתאם.