מאות מיליוני אנשים בימינו, בכל רחבי העולם, מגדירים עצמם כאוהדים של קבוצות ספורטיביות שונות. לתופעה חברתית זו, אשר הינה ללא ספק חובקת עולם, יש השפעה תרבותית ענפה על תחומים רבים ושונים בחברה, כאשר ניתן לקבוע, וללא צל של ספק, כי הספורט אכן מהווה גורם ראשון במעלה לקירוב בין אנשים מכל רחבי העולם, אשר חרף ההבדלים ביניהם מאוחדים באותם הרגעים המיוחדים מאחורי הקבוצה או הספורטאי אותם הם אוהדים.
יחד עם זאת, מספרם הרב של אוהדי הספורט ברחבי העולם מוביל לדרישה גוברת לשידורם של משחקים אלו בזמן אמת באמצעות הפורמט הטלוויזיוני, מה שיוצר שוק כלכלי רחב בו פועלים גופי שידור רבים ושונים.
כתוצאה מכך, פעמים רבות עולה השאלה האם עצם השידור של אירוע ספורטיבי כלשהו עשוי להיות מוגדר כיצירה מקורית, המוגנת תחת חוקי זכויות היוצרים, ומשכך בעל הזכויות ביצירה אוחז בזכות הבלעדית לשידור, ויש באפשרותו לנקוט בסנקציות כלכליות כנגד גורמים אחרים, המשדרים את אותו האירוע ללא אישור.
מה אומר החוק?
ככלל, חוק זכויות היוצרים 2007, המסדיר את ההגנה על תחום זכויות היוצרים בישראל, אינו מכיר באירוע ספורטיבי לכשעצמו כ"יצירה מקורית", בהתאם לנוסח החוק, ומשכך אלו אינם מוגנת בזכויות יוצרים.
עם זאת, וכפי שהבהיר בית המשפט זה מכבר, השידור הטלוויזיוני של אירועים אלו אכן מוגדר כיצירה מקורית, ומשכך שידורים אלו אכן מוגנים תחת חוק זכויות יוצרים.
זכויות היוצרים נתונות בידי היוצר המקורי, ובמקרה זה, מארגני האירוע הספורטיבי, אשר רשאים למסור זכויות אלו לגופי שידור למיניהם בהתאם לרצונם החופשי.
יש לציין עם זאת, כי בניגוד לשנים עברו, בהן פעלו בישראל מספר מצומצם של ערוצים, וזאת בניהולם של חברות תקשורת ישראליות, הרי שעם כניסתם של השידורים הדיגיטליים לישראל במהלך סוף שנות ה-90, החלו צרכני הטלוויזיה בישראל להיחשף למגוון רחב של ערוצים זרים, שאינם עומדים תחת פיקוחו של החוק הישראלי.
מסיבה זו, וחרף העובדה שהחוק מכיר בקיומם של זכויות יוצרים על שידור אירועי ספורט, נשאלת השאלה האם ההגנה על זכויות אלו אכן מהווה עילה למניעת גישתם של צרכני הטלוויזיה הישראלים לערוצים זרים, אשר משדרים באופן עצמאי אירועים אלו, וזאת באמצעות החשכתם הזמנית בעת השידור.
מקרה לדוגמה
במקרה שלהלן, סוגיה זו בדיוק עלתה לכותרות, וזאת במסגרת שידורי הטלוויזיה של טורניר ווימבלדון, אחד מטורנירי הטניס החשובים ביותר בעולם.
יש להבהיר בהקשר זה, כי מועדון ווימבלדון, המחזיק בזכויות השידור המלאות של הטורניר, נוהג למכור אותן לגופי תקשורת שונים, כאשר בישראל, הזכות לשידורם הוענקה באופן בלעדי לחברת Tele Event.
עם זאת, ואף שחברות התקשורת הישראליות כיבדו את מעמדה של החברה, הרי שערוצי שידור זרים, אשר בסיסם מחוץ לישראל, שידרו משחקים אלו גם כן, כאשר ישראלים רבים בחרו לצפות דווקא בערוצים אלו, ולא בשידור הרשמי מטעם החברה המחזיקה בזכויות היוצרים.
כתוצאה מכך, החברה פנתה לבית המשפט העליון בישראל בבקשה כי יורה על החשכתם הזמנית של ערוצים אלו במהלך שידורי המשחקים, וזאת לצורך הגנה על זכויות היוצרים, שנמסרו לבעלותה הבלעדית.
בסופו של דבר, בית המשפט העליון, אשר דן בסוגיה בשני הרכבים שונים, הכריע כי ההגנה על זכויות היוצרים של היוצר המקורי הינה עיקרון בסיס במסגרת החוק הישראלי, אשר יש לשמור מכל משמר, וגם במידה והדבר עלול לפגוע במידת מה בציבור.
כתוצאה מכך, בית המשפט הורה בדבר החשכתם של ערוצי הטלוויזיה הזרים, וזאת במהלך שידורי הספורט מאירועי ווימבלדון.
ראו גם: