חוק זכויות יוצרים, התשס”ז 2007

חוקלאור ההתפתחות הרבה בתחום זכויות היוצרים בישראל ובעולם בשנים האחרונות, נכנס לתוקפו בשנת 2008 חוק זכויות יוצרים, התשס”ז-2007 (להלן: “חוק זכויות יוצרים“), במטרה להחליף את התבססות שיטת המשפט בישראל בכל הנוגע לזכויות יוצרים על הדין מתקופת המנדט הבריטי אשר היה קבוע במסגרת פקודת זכויות יוצרים משנת 1924.

סעיפי החוק העיקריים

סעיף 1 – סעיף הגדרות, במסגרתו מוגדרים מונחים כגון “זכות יוצרים”, “טביעה”, “פרסום” וכן סוגי יצירות (כגון יצירה ספרותית, דרמטית, קולנועית וכדומה).

סעיף 4 – קובע כי זכות יוצרים תהא ביצירה מקורית שהיא יצירה ספרותית, אמנותית, דרמטית או מוסיקלית, המקובעת בדרך כלשהי, וכן בתקליט.

סעיף 5 – קובע כי זכות יוצרים לא תחול על רעיון, תהליך ושיטת ביצוע, מושג מתמטי, עובדה או נתון וכן חדשות היום. עם זאת, תחול זכות יוצרים על דרך ביטויים של אלה.

סעיף 6 – קובע כי לא תהא זכות יוצרים בפרסומים רשמיים של המדינה (כגון חוקים שחוקקה הכנסת או פסקי דין של בתי המשפט).

סעיף 8 – קובע כי על מנת שתהא זכות יוצרים בישראל, על היצירה להיות בעלת זיקה לישראל (למשל, אם פורסמה לראשונה בישראל או שיוצרה היה אזרח ישראלי בעת יצירתה).

סעיף 9 – עוסק במתן הגנת זכות יוצרים בישראל ליצירות זרות על פי אמנות עם מדינות זרות שישראל הינה צד להן.

סעיף 11 –  קובע כי זכות יוצרים היא הזכות הבלעדית לעשות ביצירה פעולות מסוימות כגון העתקתה, פרסומה, שידורה, ביצועה בפומבי, השכרתה, העמדתה לרשות הציבור וכדומה. הפעולות הנ”ל מוגדרות בסעיפים 13 עד 17 לחוק.

סעיף 18 – קובע מספר צורות של שימושים ופעולות המותרים ביצירה בנסיבות מסוימות, אף ללא קבלת רשות מבעל זכות היוצרים ובלא תשלום תמורה, כגון “שימוש הוגן” (למטרות לימוד או מחקר), שימוש ביצירה בהליכים משפטיים, שימוש אגבי ביצירה, העתקה זמנית, שימוש בספריות ובמוסדות חינוך ועוד. הפעולות הנ”ל והתנאים להתקיימותן מוגדרים בסעיפים 19 עד 32 לחוק.

סעיף 33 – קובע כי הבעלים הראשון של זכות היוצרים ביצירה הינו יוצרה, ובאשר לתקליט – מפיק התקליט.

סעיף 34 – קובע כי יצירה שנוצרה בידי עובד לצורך עבודתו ובמהלכה, יהא המעביד הבעלים הראשון של זכות היוצרים בה כל עוד לא הוסכם אחרת בין הצדדים.

סעיף 35 – קובע כי הבעלים הראשון של זכות היוצרים ביצירה מוזמנת הינו היוצר, אלא אם מדובר ביצירה מוזמנת שהיא דיוקן או צילום של אירוע פרטי או משפחתי. במצב דברים זה המזמין יהא בעל זכות היוצרים הראשון.

סעיף 36 – קובע כי המדינה הינה הבעלים הראשון של זכות היוצרים ביצירה שהוזמנה על ידה או על ידי עובד מדינה במסגרת עבודתו.

סעיף 37 – קובע כי זכות יוצרים ניתנת להעברה, וכי בעל הזכות ביצירה רשאי להעניק לאחר רישיון שימוש בה.

סעיף 38 – קובע כי זכות יוצרים ביצירה תהא למשך חייו של היוצר וכן שבעים שנים לאחר מותו.

סעיף 46 – קובע זכות מוסרית לבעל יצירה ביצירתו, לפיה לא יוטל פגם ביצירתו ולא תיעשה פעולה פוגענית ביחס אליה.

סעיף 52 – קובע כי הפרה של זכות יוצרים או של זכות מוסרית (“הפרה”, כהגדרתה בסעיפים 47 עד 51 לחוק), הינה עוולה אזרחית שניתן להגיש בגינה תביעה נזיקית.

סעיף 53 – קובע את זכאותו של תובע בגין הפרת זכות יוצרים לסעד מסוג צו מניעה.

סעיף 56 – קובע כי בית משפט הדן בתביעת הפרת זכות יוצרים רשאי לפסוק לתובע פיצויים בלא הוכחת נזק עד לגובה 100,000 ₪.

.