המונח "זכויות יוצרים" מתייחס בבסיסו להגנה המוענקת למגוון רחב של יצירות, מסוגים מגוונים, כאשר המאפיין המשותף לכולן הוא מקוריותן – העובדה כי היצירה אינה מועתקת ממקור אחר, ומשכך היא מהווה קניינו הרוחני של היוצר.
חוקי זכויות היוצרים נועדו לסייע ליוצר להגן על זכויותיו ביצירה, וזאת על ידי קביעת סנקציות חוקיות כנגד המפר, אשר באות לרוב לידי ביטוי בפיצוי כספי המוענק לבעל הזכויות ביצירה.
בישראל, סוגיית זכויות היוצרים מוסדרת על ידי חוק זכות יוצרים התשס"ח–2007. החוק מגדיר מספר סוגים של יצירות מקוריות המוגנות על ידי החוק, כאשר ביניהן נכללות גם יצירות אומנותיות.
מה אומר החוק?
החוק מגדיר יצירה אומנותית כיצירה הכוללת "רישום, ציור, יצירת פיסול, תחריט, ליטוגרפיה, מפה, תרשים, יצירה אדריכלית, יצירת צילום ויצירת אמנות שימושית". בכל אותם המקרים, ההגנה על זכויות היוצרים של היצירה מוענקת ליוצר באופן אוטומטי, וזאת בכפוף לעמידה בשתי דרישות סף, אשר אף הן מצוינות בחוק:
- מקוריות: התנאי הבסיסי, אשר נדרש לצורך קיומן של זכויות יוצרים על יצירה מסוימת, ולרבות יצירה אומנותית, הוא כי היצירה תהיה "מקורית". דהיינו, על מנת ליהנות מהגנת חוק זכויות יוצרים, יש להוכיח ראשית כי היצירה אינה מועתקת ממקור אחר, וכי מהות היצירה מבוססת על פיתוח מקורי, שאינו מועתק/
- מקובעות: החוק עוד קובע, כי זכויות יוצרים אינן חלות על רעיונות, אלא רק על דרכי הביטוי שלהם. מסיבה זו, רעיון אומנותי לכשעצמו, אשר אינו זוכה לביטוי גשמי, אינו מוגן בזכויות יוצרים בשום צורה. ההגנה ניתנת אך על התוצר הסופי, כאשר הרעיונות העומדים בבסיס היצירה, אשר הינם מטבעם "רעיונות", אינם מוגנים תחת חוק זכויות יוצרים.
ההבדל בין העתקה מותרת לבין הפרת זכויות יוצרים
פעמים רבות נשאלת השאלה האם יצירה מסוימת, אשר מסתמכת על מאפיינים ספציפיים ביצירות קודמות, אכן זכאית להגדרה כ"יצירה מקורית", או שמא מדובר בהעתקה, ומשכך היצירה עצמה מפרה זכויות יוצרים של גורם אחר, וכמובן שאינה זכאית להגנה על זכויות היוצרים שלה עצמה.
בהקשר זה, בתי המשפט בישראל קבעו כי התשובה לשאלה זו ניתנת בכל מקרה לגופו, וזאת בהתאם לאופי ההעתקה, להיקפה ולמהותה.
באופן כללי, השאלה אשר נשאלת בהקשר זה היא, האם ההעתקה נעשתה באופן ישיר מיצירה אחרת, ומשכך מפרה את זכויות היוצרים שלה, או שמא ההעתקה נעשתה דווקא מהרעיון הכללי, אשר עומד בבסיסן של שתי היצירות. במקרה שכזה, ומאחר וכאמור חוק זכויות היוצרים אינו חל על רעיונות, אין מדובר בהפרה של זכויות יוצרים, ומשכך היצירה נחשבת כיצירת אומנות מקורית, המוגנת על ידי החוק באופן מלא.
מסיבה זו, גם במקרים בהם אין עוררין על כך שיצירת אומנות מסוימת מתבססת במידה חלקית על יצירות נוספות, הרי שאין הדבר מספיק כדי לקבוע שמדובר בהפרה של זכויות יוצרים.
על מנת להוכיח כי אכן מדובר בהפרה של זכויות יוצרים, יש ראשית להראות, באופן חד משמעי, כי מהות ההעתקה מתייחסת למאפיינים מסוימים ביצירות המקוריות שאינם קשורים ישירות לרעיון העומד מאחורי היצירות. כמו כן, ככל שהיקף ההעתקה גדול יותר, ומוצג באופן בולט יותר, כך גדל החשד כי היצירה מפרה את זכויות היוצרים של קודמותיה.
בסופו של דבר, ההחלטה הסופית האם יצירת אומנות מסוימת מהווה יצירה מקורית, או שמא מפרה את זכויות היוצרים של יצירה אחרת, מצויה בידיו של בית המשפט, אשר מוסמך על ידי החוק לקבוע זאת בהסתמך על הסוגיה לגופה, ובהתאם לכלל המאפיינים הרלוונטיים.
אולי יעניין אותך לקרוא גם:
צלם, יוצר או סופר? בדקו האם אתם מכירים את זכויות היוצרים שלכם