סוגיית זכויות היוצרים ברשת הפכה זה מכבר ל״תפוח אדמה לוהט״, כאשר סוגיה זו מעסיקה כמעט כל אדם אשר העלה, בעבר או בהווה, יצירה מטעמו על גבי הרשת. חשוב לזכור בהקשר זה, כי בניגוד לתפיסה הנפוצה, רשת האינטרנט אינה מהווה ״המערב הפרוע״ המודרני, ועל הגולשים ברשת חלים כלל חוקיה של מדינת ישראל, ולרבות דיני זכויות יוצרים.

עם זאת, ומאחר ומרבית הגולשים ברשת הם אזרחים שומרי חוק, חלק ניכר מההפרות של זכויות יוצרים ברשת, גם אם לא כולן, הן הפרות שב״תום לב״, כאשר כמעט כל אדם עשוי לעשות שימוש בתוכן אינטרנטי כלשהו, ובמיוחד שבמקרים רבים, לא ברור כלל האם מדובר בתוכן מוגן. השאלה היא האם, במקרים אלו, טענת תום הלב אכן מהווה הגנה משפטית ברגע האמת?

מה אומר החוק?

חוק זכויות יוצרים, התשס״ח-2007, במסגרת סעיף 58, מתייחס לסוגיה זו במפורש, וקובע כי ככל שזכות יוצרים, או זכות מוסרית ביצירה, הופרה מבלי שהמפר היה מודע לכך שהיצירה מוגנת בזכויות יוצרים, ומבלי שהיה עליו לדעת זאת, הרי שהדבר מקנה לו פטור מתשלום פיצויים כספיים למפר בגין ההפרה.

משמעות הדבר היא, שלהלכה, ככל שמדובר ביצירה מקורית אשר למפר הייתה עילה ממשית לחשוב כי אינה מוגנת בזכויות יוצרים, ומשכך עשה בה שימוש, הרי שהשימוש שעשה ביצירה לא תיחשב כעילה לפסיקת פיצויים כנגדו בגין הפרת זכויות יוצרים.

כך למשל, במידה ואדם איתר יצירה, אשר כוללת תיעוד כי מועד יצירתה היה לפני 100 שנה, ומשכך אינה מוגנת תחת זכויות יוצרים, הרי שבמידה ויסתבר בדיעבד כי מדובר במשגה, וכי היצירה נוצרה לפני 10 שנים בלבד, הוא לא יחויב בתשלום פיצויים, וזאת על בסיס סעיף זה.

עם זאת, יש לציין ואף להדגיש, כי הגנה זו חלה אך במקרים בהם לא היה למשתמש יסוד לסברה שהיצירה מוגנת תחת זכויות יוצרים באופן כללי, ולא בזכויות יוצרים של גורם ספציפי. כך שהטענה לא תחול במידה ולאדם היה יסוד לחשוב שהיצירה אמנם מוגנת תחת זכויות יוצרים, אך לא של אותו הגורם הספציפי, והמפר עודנו יהא חשוף לתשלום פיצויים כספיים לצד המפר.

כיצד ניתן לעשות שימוש בטענה זו בפועל?

מטבע הדברים, הטענה לפיה היה יסוד סביר לחשוב כי יצירה מסויימת אינה מוגנת תחת זכויות יוצרים, אינה דבר קל, שכן, ובהתאם להלכה הפסוקה, מחובתו של האדם הסביר טרם עשיית שימוש בתוכן שדלה מהאינטרנט, לנסות ולברר האם היצירה מוגנת, ובמידה ואינו בטוח עליו להימנע מעשיית שימוש בה.

מסיבה זו, הגנת מפר תמים לא נועדה להוות הגנת ״תום לב״ כללית, שכן פעולה בתום לב אינה מספיקה לכשעצמה על מנת להקנות לאדם חסינות. לצורך כך, יש להוכיח במישרין כי המשתמש פעל על מנת לוודא האם היצירה מוגנת, וכן להוכיח כי הממצאים, על פיהם הניח כי מדובר ביצירה שאינה מוגנת, אכן די בהם להטעות את האדם הסביר.

עם זאת, טענת תום הלב אכן עשויה לשמש כנסיבות מקלות בשלב הטיעונים לעונש, אך לא כעילה המצדיקה פטור מלא.

לאור האמור, ובטרם עשיית שימוש בתוכן המצוי על גבי האינטרנט, חשוב מאוד ראשית לנסות ולוודא האם מדובר בתוכן מוגן, וזאת במספר דרכים שונות. במידה ולא קיימת תשובה חד משמעית, לחיוב או לשלילה, עדיף במרבית המקרים פשוט לוותר על אותו המקור, ולא להסתכן בתביעה בגין הפרת זכויות יוצרים, אשר עלולה לגרור תשלום פיצויים כספיים גבוהים לטובת היוצר, אפילו ללא צורך בהוכחת נזק.