החוק במדינת ישראל מכיר בזכויותיו של בעל פטנט להשתמש בו באופן בלעדי, וזאת לאחר רישום הפטנט כחוק במסגרת "רשם הפטנטים".
עם זאת, קיימים מקרים בהם גורם זר מפר את זכות הבלעדיות לשימוש בפטנט, בין אם בשגגה או בכוונת זדון. במקרים אלו, החוק עומד לצדו של בעל הפטנט, ומאפשר לפסוק לזכותו תשלום פיצויים כספיים בהתאם לקבוע בחוק.
מה החוק אומר?
חוק הפטנטים, תשכ"ז-1967 קובע במפורש, במסגרת סעיף 183 (א), כי "בתביעה על הפרה זכאי התובע לסעד בדרך צו-מניעה ולפיצויים".
משמעות הדבר היא, שנוסף על צו המניעה מטעם בית המשפט, אשר מונע מהגורם המפר להמשיך ולעשות שימוש כלשהוא בפטנט ללא הסכמת בעליו, בית המשפט מוסמך גם להשית חובת תשלום פיצויים לזכותו של בעל הפטנט.
חשוב לציין, כי במסגרת הגשת התביעה התובע נדרש ראשית להוכיח כי הפטנט הינו בבעלותו, ונרשם כדין על שמו במסגרת רשם הפטנטים. כמו כן, התובע נדרש לפרט במסגרת כתב התביעה מהם הנזקים אשר נגרמו לו, במישרין ובעקיפין, כתוצאה מהפרת זכויותיו כבעל הפטנט.
קביעת פיצוי בגין הפרת פטנט
החוק מבהיר במסגרת סעיף 183, כי לצורך קביעת סכום הפיצויים אשר יושת על הגורם המפר יתחשב בית המשפט במספר גורמים, ביניהם היקף ומשך ההפרה, והנזק הממוני שנגרם לבעל הפטנט.
כמו כן, במידה והשימוש בפטנט נמשך גם לאחר שבעל הפטנט פנה לגורם המפר בדרישה להפסיקו, הדבר מאפשר לבית המשפט לפסוק לחובת המפר "פיצויי עונשין", אשר לא יעלו על סכום הפיצויים שנקבע בשל ההפרה עצמה.
עם זאת, פעמים רבות קיים קושי ממשי לאמוד את שווי הנזק שנגרם כתוצאה מהפרת הפטנט, ומסיבה זו בית המשפט בוחר פעמים רבות להטיל חובת פיצויים על הגורם המפר, וזאת ללא הוכחת נזק, ואף שחוק הפטנטים אינו מתייחס לכך במפורש (בניגוד לחוק זכויות יוצרים לדוגמא).
בסופו של דבר, סכום הפיצויים המדויק שיפסק לטובת בעל הפטנט נתון לשיקול דעתו הפרטני של בית המשפט, וזאת תוך התחשבות בכלל הנסיבות הרלוונטיות.
דוגמא לפסיקה בנושא
הליך ת.א. 1242/99, אשר נידון במסגרת בית המשפט המחוזי תל אביב, עסק בתביעתה של חברת אס.די.אר. שיריון יבוא ושיווק כנגד חברת כהן חדד למסחר ורנה חדד.
במסגרת ההליך, התבקש בית המשפט להשית על הנתבעים פיצויים כספיים בגין הפרת פטנט על מגן שמש ייחודי לשמשת הרכב.
במסגרת הדיון, טענו הנתבעים כי הפיצוי הכספי שייפסק לחובתם נדרש להתבסס רק על הרווח הישיר שהשיגו הנתבעים כתוצאה מהשימוש האסור בפטנט.
לעומת זאת, התובעת טענה כי במסגרת הפיצוי יש לחשב גם את הנזק העקיף אשר נגרם לה, ואשר אינו ניתן למדידה, וזאת באמצעות פסיקת פיצויים ללא צורך בהוכחת נזק, ובנוסף לסכום הפיצויים המתבסס על הרווח שלא כדין של הנתבעת כתוצאה מהשימוש בפטנט.
במסגרת פסק הדין, החליט בית המשפט לקבל את טענת התובעת, ולהשית על הנתבעים תשלום פיצויים בסך של 80,000 ₪, וכן 25,000 ₪ הוצאות בית משפט.
בדברי הסיכום של התיק, התייחס כבוד השופט לסוגיה זו, והבהיר כי הסתפקות בדרישה לתשלום פיצויים על סמך הרווח שנעשה שלא כדין, ותו לא, מהווה בפועל "פרס לנתבעים", ועלול לעודד גורמים נוספים לנקוט בפעילות פסולה זו, שכן במקרה הגרוע אלו יידרשו להשיב את הרווח שעשו, ותו לא.
לאור האמור, בית המשפט קבע חד משמעית, כי הפרת פטנט מהווה עבירה חמורה, ומצדיקה השתת פיצויים כספיים לגורם הנפגע גם ללא צורך בהוכחת נזק, ובתור גורם מרתיע לכשעצמו.