סוגיית זכויות היוצרים, אשר בשנים האחרונות זוכה לחשיפה הולכת וגוברת בתקשורת, מהווה עיסוק רחב במיוחד, המתפרס על תחומים רבים ומגוונים.

העיסוק ההולך הגובר בסוגיה לאורך השנים האחרונות, הביא לחקיקת חוק זכויות יוצרים חדש בשנת 2007, אשר נועד להסדיר באופן שיטתי את ההגנה על זכויות היוצרים בישראל, וזאת כתחליף לחוק הקודם משנת 1911, אשר נתפס על ידי רבים כלא מותאם לשינויים הטכנולוגיים שחווה העולם בעשורים האחרונים.

מטרתם העיקרית של חוקי זכויות היוצרים אינה, כפי שנתפס לעיתים בציבור, להזרים "כסף קל" לבעלי זכויות היוצרים של יצירות מקוריות.

המטרה היא להקל על פעילותם של יזמים בתחומים שונים, ולעודד את פועלם, וזאת באמצעות יצירת מעטפת הגנה על זכויותיהם הרוחניות.

עם זאת, פעמים רבות קיימת אי בהירות ביחס להיקפם של חוקי זכויות היוצרים בנוגע למקרים פרטניים, כאשר במאמר זה אתייחס לשאלה האם קיימות זכויות יוצרים על מופע מחול או ריקוד?

חוק זכויות יוצרים

חוק זכויות יוצרים תשס"ח-2007 מגדיר ארבעה סוגים שונים של יצירות מקוריות, אשר זכויות היוצרים שלהן מוגנות על פי החוק.

אחד מאותם הסוגים הוא מה שמוגדר "יצירה דרמטית", אשר מתוארת בחוק בין היתר כ"…מחזה, יצירה קולנועית, יצירה דרמטית-מוסיקלית, יצירת מחול ופנטומימה". בכל אותם המקרים, וככל שהיצירה עומדת בתנאים המקדימים אשר הוגדרו בחוק, הרי שהיצירה מוגנת תחת חוק זכויות יוצרים.

החוק קובע, כי על מנת שיצירה מסוימת תהיינה זכאית להגנה מטעם החוק, עליה להימנות על אחת מסוגי היצירות המפורטות בחוק, ולרבות יצירה דרמטית.

כמו כן, החוק מבהיר כי על היצירה להיות מקורית במהותה, וכן להיות בעלת אופן גשמי, ולא רק בגדר רעיון שאינו מוחשי, שכן החוק בישראל מבהיר היטב כי זכויות יוצרים חלות רק על יצירות בעלות קיום פיזי, ולא על רעיונות לכשעצמם.

מסיבה זו, ניתן להיווכח כי בכל הנוגע ליצירות מחול או ריקוד, אשר הינן מקוריות ומתועדות באופן גשמי (על הכתב, או לחילופין מוצגות בפועל), הרי שהיצירות אכן מוגנות על ידי חוק זכויות יוצרים, ומשכך כל שימוש שאינו מורשה ביצירה מהווה עילה להגשת תביעה משפטית בגין הפרת זכויות יוצרים, ולפסיקת חובת פיצויים בהתאם.

האם כל דמיון בין שתי יצירות מחול משמעו הפרת זכויות יוצרים?

מטבע הדברים, תחום המחול, בדומה לתחומים רבים אחרים, מתבסס פעמים רבות על תכנים קיימים, השאולים ממקורות רבים ומגוונים, וזאת תוך שכלולם ועיצובם לכדי יצירה חדשה, ובעלת אופי משלה. מסיבה זו, אין תימה שניתן לראות דמיון מסוים בין יצירות מחול שונות בתכלית, כאשר אין ספק כי במקרים אלו לא מדובר במקרה של הפרת זכויות יוצרים.

במסגרת שורת דיונים בסוגיה, שנערכו על ידי בתי המשפט בישראל בהזדמנויות שונות, נקבע כי המבחן העליון, בשאלה מתי העתקה תיחשב כ"הסתמכות מותרת על מקורות אחרים", ומתי היא תיחשב כהפרת זכויות יוצרים, הינו בהתאם לשאלה האם היצירה בכללותה מועתקת ממקור חיצוני, כאשר צעדי תנועה וריקוד לכשעצמם, אינם מוגנים תחת חוקי זכויות יוצרים.

משכך, בעוד ששימוש בצעדי ריקוד זהים אינו מהווה הפרה של זכויות יוצרים לכשעצמו, הרי שהעתקת מרכיבי מפתח מקוריים, המתייחסים לשילוב צעדים אלו במכלול היצירה, אכן עשוי להיחשב כהפרה שכזו, על כל המשתמע מכך.

בסופו של דבר, החוק בישראל מעניק לבתי המשפט את הסמכות העליונה בסוגיה, ומאפשר להם להכריע בכל מקרה לגופו, וזאת בהתאם לכלל המאפיינים הרלוונטיים, ובהתבסס על היקפה של ההעתקה, מהותה, וכיצד זו באה לידי ביטוי לאורך היצירה.