אף שהמונח "זכויות יוצרים" הפך בשנים האחרונות לשגור בכל בית, הרי שגבולותיו אינם תמיד ברורים. אחת השאלות שנשאלות לעיתים קרובות היא האם זכויות יוצרים מתייחסות גם לרעיונות ספציפיים? או שמא רק לביטויים הפיזי בשטח.
מה החוק אומר?
חוק זכות יוצרים, התשס"ח – 2007, קובע כי "זכות יוצרים לא תחול על הרעיון ששימש ליצירה אלא על אופן ביטויו של הרעיון ביצירה שנוצרה". משמעות הדבר היא, כי כל רעיון אשר אינו בא לידי ביטוי בשטח אינו מוגן לכשעצמו תחת זכויות יוצרים, גם אם דרך הביטוי של הרעיון מוגנת תחת החוק.
ובפועל, אם ניקח את הוראות החוק ונשליך אותם על מקרה מסוים לדוגמא, כדוגמת סרט קולנוע, הרי שבעוד שאופן ההפקה, שיטת הצילום, המוטיבים המרכזיים ששובצו בעלילה וכיוצא בזה, כולם מוגנים תחת חוק זכויות יוצרים, הרי שהרעיון המרכזי העומד מאחורי העלילה מהווה בהגדרתו "רעיון", ומשכך אינו מוגן תחת חוק זכויות יוצרים.
ומה בין רעיון לביטוי?
מטבע הדברים, קיימים מקרים בהם קשה להפריד בין רעיון לבין ביטויו בשטח, כאשר השאלה היא כיצד קובע בית המשפט מתי מדובר בהפרה של זכויות יוצרים, ומתי מדובר אך בהסתמכות על רעיון דומה, אשר מטבעו לא מוגן בזכויות יוצרים. מדובר בשאלה סבוכה ורלוונטית מתמיד, אשר בתי המשפט בישראל נדרשים לה פעמים רבות.
באופן עקרוני, וכפי שנקבע בשורה ארוכה של פסקי דין, העיקרון המרכזי הוא כי שתי יצירות מקוריות, אשר מתבססות על אותו הרעיון, לא יחשבו כמפירות של זכויות יוצרים כל עוד קיים הבדל מהותי מסוג כלשהוא בין השתיים.
כלומר, בתי המשפט הבהירו, כי דמיון מסוים בין שתי יצירות אינו מספיק על מנת להוכיח הפרה של זכויות יוצרים, וזאת כל עוד ניתן להניח שהסיבה לדמיון בין השתיים נעוצה בהסתמכות על אותו הרעיון, אשר הינו חופשי מטבעו.
עם זאת, במקרים בהם הובהר מעל לכל ספק כי אחת משתי היצירות הסתמכה במידה מסוימת על היצירה השנייה, וזאת בין אם באמצעות שכלול, העתקה, או אימוץ מאפיינים מסוימים שאינם מסתמכים ישירות על הרעיון העומד בבסיס היצירה, הרי שהדבר מהווה בפועל הפרה של זכויות היוצרים של היוצר הראשון, כאשר חומרת ההפרה נקבעת בהתחשב באופייה, בטיבה ובמשך התרחשותה.
פסיקה לדוגמא
הליך עא 2682/11, אשר נידון במסגרת בית המשפט העליון, עסק בערעור שהגישה עיריית פתח תקווה כנגד אחד מתושביה, מר הרי זיסו, אשר הגה רעיון לפיו יוקם מאגר דנ"א של כלבים המתגוררים בתחומי העירייה, כאשר בכל מקרה בו אחד מהכלבים יותיר אחריו צואה שלא נאספה על ידי בעליו, בדיקה דנ"א פשוטה תוכל לגלות מי הכלב ומיהו בעליו. הרעיון הוצג בפני נציג העירייה, אשר הביע נכונות לקדם את התהליך בסיועו של התושב האכפתי.
עם זאת, זמן קצר לאחר מכן העירייה החליטה שלא להסתייע בעזרתו של התושב, ולהריץ את הפרויקט בכוחות עצמה. בעקבות זאת פנה התושב לבית המשפט בטענה להפרת זכויות היוצרים שלו, תביעה אשר הגיעה לבסוף לדלתו של בית המשפט העליון.
במסגרת הדיון, דחה בית המשפט את טענתו של התושב באשר להפרת זכויות היוצרים שלו, וזאת בנימוק כי זכויות יוצרים אינן חלות על רעיון, כי אם רק על ביטויו.
מסיבה זו, תביעתו של התושב נדחתה והוא חויב בתשלום פיצויים לעירייה. מכך ניתן ללמוד, כי בתי המשפט מקפידים על העיקרון לפיו זכויות יוצרים אינן חלות על רעיונות מופשטים, אלא רק על דרך ביטויים, וזאת באופן ברור ומוחלט.