יזמים מוגנים בזכות חוק זכויות יוצרים

עולם היזמות וזכויות יוצרים

עולם היזמות וזכויות יוצרים

עיקרון הבסיס המאפיין את פעולתם של יזמים בחברה המודרנית, הוא ההכרה בקיומו של “קניין רוחני”, אשר מתייחס לכל המצאה חדשה שמהווה “נכס שאינו גשמי”.

החברה המודרנית מכירה בקניין זה כקניין לכל דבר, ובשל כך חוקקה חוקים מסוימים אשר מטרתם להגן על זכותם של יזמים לשימוש בלעדי בקניינם הרוחני, וכך לאפשר ולעודד תנועת יזמות ורחבה.

מה כולל “קניין רוחני”?

המונח קניין רוחני מתייחס לכל נכס שאינו גשמי, אשר מקורו בחשיבתו וביכולת המצאתו של היזם. בין היתר, ניתן למנות בין אלו פטנטים למיניהם, סימנים מסחריים, עלילת סיפור בדיוני ועוד.

בכל המקרים האלו, קיימת רשת רחבה של חוקי מגן ותקנות אשר נועדו להבטיח כי זכויותיו של היזם ישמרו במלואן, וביניהם חוק זכויות יוצרים, חוק הפטנטים, רישום סימן מסחרי ועוד.

מטבע הדברים, פעמים רבות קיים קושי להבין האם רעיון מסוים מהווה “קניין מסחרי”, או לחילופין רעיון משותף וטריוויאלי אשר אינו נחשב כקניין רוחני המוגן במסגרת החוק.

מסיבה זו, החוקים אשר מטרתם הגנה על קניין רוחני כוללים קריטריונים מסוימים המגדירים מהו קניין רוחני. כמו כן, ועל מנת להבטיח את מעמדו החוקי, במקרים רבים החוק דורש כי בעל הקניין הרוחני יצהיר עליו באופן רשמי, וזאת בין היתר באמצעות רישום סימן מסחרי, רישום פטנט, ועוד.

החוק והפרת קניין רוחני

כאמור, החוק במדינת ישראל מכיר באופן חד משמעי במונח “קניין רוחני”, וכן בזכויות הקיימות עליו מטעם היוצר.

זכויות אלו, אשר באות לידי ביטוי במסגרת מגוון החוקים והתקנות הרלוונטיות, כוללות את הזכות לבקשת סעד משפטי במקרים בהם זכויות אלו מופרות, כאשר בסמכותם של בתי המשפט בישראל למנוע כל שימוש בקניין רוחני שאינו נעשה על ידי בעל הקניין, או בכפוף להסכמתו.

כמו כן, הפרתו של קניין רוחני מהווה עילה להשתת חובת פיצויים על הגורם המפר, לטובת בעל הקניין. דמי פיצויים אלו נקבעים על ידי בתי המשפט בהתאם להוראות החוק בכל מקרה ומקרה, כאשר המאפיין המשותף בכל המקרים האלו הוא הדרישה מבית המשפט להפגין שיקול דעת פרטני בקביעת סכום הפיצויים, וזאת על סמך מאפייניו השונים של כל מקרה.

דוגמא לפסיקה

הליך ת”א 11296-09-10, אשר נידון בבית המשפט המחוזי תל אביב, עסק בתביעתה של חברת “טומי הילפיגר” העולמית, באמצעות היבואנית הרשמית – חברת “סקאל”, וזאת נגד חברת “מחסן היבואן 42 בע”מ”.

במסגרת התביעה טענה התובעת, כי הנתבעת, אשר עוסקת אף היא בייבוא ושיווק בגדים המוכרים בשם המותג ” טומי הילפיגר”, מפרה את קניינה הרוחני של התובעת, אשר הינה הבעלים של הקניין הרוחני של סימן המסחר, וזאת לצורך מסחרי ובאופן המהווה הטעייה של הציבור.

בכתב התביעה תואר כי הנתבעת עשתה שימוש רחב בשם המותג, וזאת לצרכי פרסום. בשל כך, התבקש בית המשפט בראש ובראשונה לאסור על הנתבעת להשתמש בשם המותג “טומי הילפיגר” בפרסומיה, וחלה עליה גם חובת פיצויים, בהתאם להיקף הרחב של פעילותה הפסולה.

במסגרת פסיקתו, קבע בית המשפט כי פעילותה של הנתבעת, אשר השתמשה בשם המותג למטרות פרסומיות, ותוך הימנעות מהבהרה כי היא אינה מהווה היבואן הרשמי של החברה בישראל, אכן הפרה את קניינה הרוחני של התובעת.

בשל כך, בית המשפט פסק חובת פיצויים של 460,000 ₪, וכן תשלום של 80,000 ₪ הוצאות בית משפט. בפסיקה זו, וברבות אחרות, ניתן לראות כי בתי המשפט מכירים בחשיבות ההגנה על הקניין הרוחני, ופועלים באופן שוטף על מנת להגן עליו במסגרת החוק.

ראו גם בנושא קניין רוחני:

קניין רוחני – מילון מונחים

.