כינוי מקור הינו אחד מסוגי הקניין הרוחני, המוגדר בחוק כדלקמן: "השם הגיאוגרפי של ארץ, אזור או מקום, הכלול בשמו של מוצר ובא ללמד שמקורו שם ושאיכותו או תכונותיו הן, בעיקרן, פרי אותה סביבה גיאוגרפית, טבעה ואנשיה".
הגנת כינוי מקור הינה זכות קניין רוחני המגנה על שמות מוצרים הכוללים ציון גיאוגרפי או הנובעים ממנו, מפני חיקוי או גזלה.
דוגמאות מוכרות לכינויי מקור הן היינות "בורדו" ו"שמפניה", הנושאים את שמות חבלי הארץ בצרפת שבהם הינם מיוצרים, וששמם מעיד על תכונותיהם המיוחדות.
הדין בישראל
היקף ההגנה הניתנת לכינויי מקור קבוע בחוק הגנת כינויי מקור וציונים גיאוגרפיים, התשכ"ה 1965, אשר חוקק במטרה ליישם בישראל את האמנה הבין לאומית המכונה "הסדר ליסבון", וכן בתקנות שלפיו.
כיום חתומות על האמנה 20 מדינות, והיא נועדה לתת למדינות החברות בה הגנה מוגברת לכינויים גיאוגרפיים. בניגוד לאמנות והסדרים שהיו קיימים לפני הסדר ליסבון,
אמנה זו מבטיחה הגנה לכינויי מקור מפני חיקוי או גזלה, ללא קשר אם השימוש הבלתי מורשה בכינוי היה כרוך דווקא בהטעיית הציבור.
כינוי המקור היחיד שיש לישראל, אשר רשום בפנקס הבין לאומי, הינו JAFFA (מתוך 650 כינויי מקור מוגנים).
המוצר שכינוי זה בא לציין היה תפוזים, אשכוליות ולימונים מזנים מסוימים הגדלים באזורים שונים בישראל. ההגנה על אזורים גיאוגרפיים אלה הינה למעשה הסיבה העיקרית בגינה הצטרפה ישראל לאמנה בשנות ה-60.
הקריטריונים הדרושים לכינוי מקור
על מנת לקבל את ההגנה הקבועה בחוק, לא די בכך ששם המוצר יישא את השם הגיאוגרפי של האזור, שכן קיימת חובה כי איכויות המוצר ותכונותיו יהיו תוצאה של ייצורו באותו אזור גיאוגרפי (כגון תנאי אקלים, מיומנויות עבודה הייחודיות ליצרנים באותו אזור וכדומה). עם זאת, לגודלו של האזור הגיאוגרפי אין חשיבות.
החוק קובע כי על כל אדם המעוניין בהגנה על כינוי מקור שמקורו בישראל להגיש בקשה לרישום כינוי המקור בפנקס כינויי מקור המתנהל בלשכת הפטנטים שבמשרד המשפטים.
בבקשה יש לציין בין היתר את שם המוצר, בעל הזכות לכינוי המקור ואת הפרטים המיוחדים שמהם ניתן ללמוד כי כינוי המוצר הוא אכן כינוי מקור ולא ציון בלבד של המוצא או הסוג של המוצר.
דבר קבלת הבקשה יפורסם ברשומות, ובתוך שלושה חודשים מיום הפרסום רשאי כל אדם להגיש התנגדותו לרישום.
ההתנגדות תיבחן על ידי הרשם, אשר רשאי לקבלה כולה או מקצתה, לדחותה, או לקבלה בתנאים. אם נדחתה ההתנגדות, יירשם כינוי המקור בפנקס ולבעל הזכות תינתן תעודה על כך.
היקף ההגנה המוענקת לבעל הזכות
חוק הגנת כינויי מקור קובע כי: "שימוש שלא כדין בכינוי מקור רשום הוא הפרת זכות כינוי מקור, אפילו צוין המקור האמיתי של הסחורה על יד כינוי המקור, ואף אם הכינוי מופיע בצורה מתורגמת או מלווה בביטויים כגון "מין", "טיפוס", "סוג", "חיקוי" או ביטויים דומים".
הסעד על הפרת הזכות מוגדר בסעיף 23 לחוק, אשר קובע כי כאשר נוכח בית משפט שהופרה זכות בכינוי מקור רשום, יוצא צו מניעה כנגד המפר להימנע מהפרתה. בנוסף, רשאי הנפגע להגיש תביעה אזרחית כנגד המפר ולדרוש פיצוי כספי בגינה.
תקופת תוקף הרישום והארכתו
תוקפו של הרישום הינו למשך 10 שנים, אולם בעל הזכות רשאי להגיש לרשם בקשה להאריכו לתקופות נוספות של 10 שנים כל אחת. לפני שיאריך הרשם את תקפו של הרישום, יבחן אם הכינוי עודו משמש ככינוי מקור, וכן יפרסם ברשומות את דבר הבקשה להארכה.