העלייה הניכרת במספר הסטודנטים בישראל במהלך השנים האחרונות, הובילה לצמיחתה המטאורית של תופעה חדשה, במסגרתה יותר ויותר חברות מסחריות מציעות את שירותיהן לצורך כתיבה ועריכה של תוכן אקדמי, ולרבות מאמרים, עבודות בקורסים, ואף עבודות סמינריוניות.
בעוד שתופעה זו אינה תופעה חדשה במהותה, הרי שהעלייה הניכרת בשימוש ברשת האינטרנט במהלך השנים האחרונות, הפכה את התופעה לגלויה ומוכרת בקרב ציבור הסטודנטים במוסדות האקדמיים.
מסיבה זו, מדי שנה יותר ויותר סטודנטים בוחרים לוותר על קריאת מאמרים, איסוף חומר והצלבת מקורות בעצמם, ובוחרים לפנות ל"כותב מומחה", אשר יעשה כל זאת עבורם, תמורת תשלום הולם כמובן.
האם עבודות אקדמיות מוגנות תחת זכויות יוצרים?
חוק זכות יוצרים התשס"ח–2007 קובע, כי קיימות מספר סוגים של יצירות מקוריות, אשר מוגנות בבסיסן על ידי חוק זכויות יוצרים.
אחת מאותן היצירות, וכנראה הידועה מבניהן, היא "יצירה ספרותית", אשר כוללת "… יצירה המבוטאת בכתב, הרצאה, טבלה, לקט, וכן תוכנת מחשב". כמו כן, החוק קובע כי על היצירה להיות מקורית במהותה, וכן להיות בעלת אופי גשמי, ולא רק בגדר רעיון.
מהדברים שלהלן, עולה כי עבודות אקדמיות מוגנות אף הן על פי חוק זכויות היוצרים, ומשכך אין לבצע בהם כל שימוש שאינו מורשה, וללא היתר מטעם בעל זכויות היוצרים.
עם זאת, החוק מכיר בזכותו של בעל זכויות היוצרים להעביר את זכויותיו אלו לגורם אחר, בהתאם לרצונו.
מסיבה זו, מרבית המוסדות האקדמיים, בארץ ובעולם, מציינים בתקנון המוסד האקדמי, כי הסטודנט מסכים להעביר את הזכויות המלאות על התוכן האקדמי אותו הגיש לרשותו של המוסד, אשר רשאי לעשות בו שימוש אקדמי חופשי, וזאת לרוב תוך ציון שמו של היוצר המקורי.
מסיבה זו, בכל הנוגע למכירה חוזרת של עבודות אקדמיות שהוגשו לאוניברסיטה זה מכבר, הרי שמדובר על פניו בפעולה שאינה חוקית, שכן בעת הגשת התוכן לאוניברסיטה הסטודנט מוותר על זכויות היוצרים שלו בתוכן, ומשכך אינו רשאי לעשות בו כל שימוש מסחרי, ולרבות מכירתו לגורמים אחרים.
עם זאת, יש לציין כי המוסדות האקדמיים נמנעים לרוב מהתייחסות לפן הפלילי של המעשה, ומתמקדים בעבירה המשמעתית שמבצע הסטודנט שרוכש את העבודה האקדמית, עבירה שעלולה לגרור אף הרחקה ממוסד הלימודים.
ומה לגבי עבודות אקדמיות "מקוריות"?
עלייתם המטאורית של מנועי החיפוש למיניהם, ובעיקר מנוע החיפוש של חברת "גוגל", הקל במידה ניכרת על גילוי השימוש החוזר בעבודות אקדמיות שהוגשו בעבר. הדבר הוביל לצמיחתה של תת-תופעה חדשה, במסגרתה אותן "חברות התוכן" מציעות את כתיבתה של עבודה אקדמית מקורית, מהמסד ועד הטפחות, וזאת על מנת לנסות ולהבטיח כי הזיוף לא יתגלה על ידי רשויות המוסד האקדמי.
מבלי להכביר מילים אודות היקפה של התופעה, אשר נדמה כי מתרחבת מדי יום, הרי שמבחינת חוק זכויות היוצרים, אין כל מניעה כי יוצר התוכן, דהיינו "כותב הצללים" של העבודה האקדמית, ימכור את זכויותיו על היצירה אותה הכין, וזאת בתמורה לתשלום.
יש לציין בהקשר זה, כי אף שמרביתם של כותבים אלו לא מוותרים על זכויות היוצרים שלהם באופן רשמי, הרי שהסיכוי שמי מהם יבחר בעתיד להגיש תביעה בשל הפרת זכויות יוצרים כנגד הסטודנט המזמין נמוך במיוחד, וזאת בלשון המעטה.
בסופו של דבר, שוק המסחר והמכירה של עבודות אקדמיות הוא תחום שנוי במחלוקת, אשר במהותו נמצא בשולי החוק, מה שמקשה במידה ניכרת על המוסדות האקדמיים לפעול באופן שיטתי כנגד התופעה הפסולה, וזאת בכל האמצעים הנדרשים.