דילול סימן מסחר

דילול סימן מסחר

דילול סימן מסחר

סימן מסחר הינו צירוף של אותיות, מספרים, צורות, וכו’, באופנים שונים לכדי סמל מסחרי, מותג, או לוגו מסוים.

סימן המסחר מזהה מוצר או שירות כלשהו, ובכך מבחין אותם ממתחרים אחרים בשוק המסחר.

מטרת רישום סימני המסחר אצל רשם הסימנים היא להגן על ההשקעה שהשקיע בעל העסק במוניטין מחד, ועל הצרכנים עצמם מהטעייה, מאידך.

הפרת סימן מסחר רגיל

שימוש בסימן מסחר כלשהו, תוך הטעיה ושלא בתום לב, ומבלי לקבל מראש אישור לכך מבעל הסימן הרשום, נחשב להפרה על פי דיני סימני המסחר.

הפסיקה הגדירה מבחנים לבדיקת הטעיה בין סימני מסחר כדלקמן:

* הצליל – המבחן בודק האם הצליל של שני השמות המסחריים דומה ועשוי לבלבל.

* סוג הסחורות – מבחן שבודק אם העסק המתחרה יכול לייצר את המוצרים שיש להם כבר סימן מסחר רשום.

* מראה עין – מבחן שבודק האם סימני המסחר דומים בצורתם.

* קהל יעד – המבחן בודק האם מדובר בסוגי לקוחות זהים שמתעניינים באותם מוצרים.

* נסיבות נוספות – מבחן שבודק נסיבות על פי השכל הישר ושיקול הדעת של בית המשפט.

סימן מסחר מוכר היטב

סימן מסחר מוכר היטב מקבל הגנה רחבה יותר מפני פגיעה במוניטין או בתדמית, בהשוואה לסימני מסחר רגילים. לבעליו של סימן מסחר מוכר הייטב יש זכות שימוש ייחודית רחבה, גם את הסימן אינו רשום בישראל.

יש לקחת בחשבון את אופיו המבחין של הסימן, היותו מוכר, היקף השימוש, משך זמן היותו רשום, וכו’. הפסיקה קבעה בין היתר שכדי להוכיח שסימן המסחר הינו מוכר היטב, צריך להוכיח מוניטין והכרה משמעותיים.

דילול – הפרת סימן מסחר מוכר היטב

אמנת פריז להגנת הקנין התעשייתי משנת 1883, אסרה רישום של סימן מסחר שדומה לסימן מסחר מוכר היטב גם במקרה שהוא אינו רשום.

בעקבות זאת, פיתח המשפט האמריקאי בפסיקה ובחוק, את “דוקטרינת הדילול”. הדוקטרינה קבעה, כי רשם סימני המסחר לא יאשר רישום של סימן מסחר שעלול לדלל את ייחודו של סימן מסחר מפורסם.

דילול הוא סוג של הפרה, שעיקרו בהפרת סימן מסחר מוכר היטב ומוטמע בציבור, או בעל הכרה בינלאומית, או בעל מוניטין. דילול הוא שימוש בסימן המסחר המוכר ללא רשות בעל הסימן, עד כדי חריגה מהמוצר המקורי.

דילול אינו הטעיה, אלא מצב שבו נעשה שימוש בסימן מסחרי מוכר מאוד, תוך שחיקתו בעיני הציבור, וטשטוש הייחודיות שלו. כך נפגעים התדמית והאופי של הסימן המוכר, ופוחת ערכו המסחרי.

יסודות עוולת הדילול שנקבעו בפסיקה הם :

* מוניטין קיים ששייך לסימן המסחר;

*גורם זר שמבצע שימוש מסחרי בסימן או באחר דומה לו;

*השימוש המסחרי של הגורם הזר במוצרים שאינם איכותיים, פוגע במוניטין של הסימן המסחרי המוכר;

בית המשפט בישראל הכיר בהפרה מסוג של דילול סימן מסחר מוכר, וכחלק מתחרות בלתי הוגנת, בפרשת בקרדי (ע”א 6181/96(. בית המשפט דחה במקרה זה בקשה לרשום סימן מסחר בשם “בקרדי” עבור קטגוריה של הלבשה, לאחר שחברת משקאות אלכוהוליים ידועה בשם “בקרדי”, הגישה התנגדות לכך, וקבע, כי שימוש כזה עלול לדלל את סימן המסחר של יצרנית המשקאות האלכוהוליים.

הסכם ארגון הסחר העולמי והשפעתו על פקודת סימני המסחר בישראל

ארגון הסחר העולמי הוקם במסגרת הסכם בשנת 1994, ובו התחייבו המדינות החברות לחוקק חוקים בענין סימני מסחר מוכרים, ולאסור שימוש בסימנים מוכרים למוצרים שאינם מזוהים איתם. בעקבות זאת יכלו גורמים עסקיים שיצרו מותג על – למנף את עסקיהם, ולהיות מוגנים מדילול תדמיתו של המותג.

הסכם זה הביא לתיקון פקודת סימני המסחר הישראלית, ונקבעה ההבחנה בין סימן מסחר רגיל לסימן מוכר היטב. הפקודה קבעה כי סימן מסחר מוכר הייטב הוא סימן שמוכר בישראל גם אם לא נרשם בה. כמו כן נקבע, כי סימן מסחר שדומה לסימן מסחר מוכר הייטב עד כדי הטעייה– אינו כשר להירשם בקשר למוצרים מאותו סוג, וגם לאילו שאינם מאותו סוג.

נסיון לעשות שימוש בסימן מסחר מוכר הייטב ביחס למוצר אחר דומה – מהווה לכשעצמו הפרה של סימן המסחר המוכר.

אכיפת ההפרה

אכיפת ההפרה בנוגע לסימני מסחר, מתבצעת על ידי הגשת תביעה לצו מניעה, במסגרתה מבקשים לעצור את המשך ההפרה, ובנוסף, בתביעה לתשלום פיצויים בגין ההפסדים והנזקים שנגרמו כתוצאה מההפרה.

ניתן גם להודיע למכס, כדי לנסות לעכב את הכנסתם של המוצרים החשודים בהפרת סימן מסחר..