המונח זכויות יוצרים, מתייחס לזכותו המוקנית של יוצר תוכן מקורי לעשות שימוש חופשי ביצירתו, ובפרט להפיק ממנה רווח כלכלי. זכות זו, אשר מעוגנת במרביתן המוחלט של מדינות העולם, ובדגש על מדינות המערב, נועדה להבטיח את הבלעדיות של היוצר בעשיית שימוש ביצירתו, וכך לעודד יוצרים בתחומים שונים להוסיף ולהעשיר את העולם ביצירותיהם.

עם זאת, ויחד עם חשיבות ההגנה על זכות זו, קיימת חשיבות חברתית גם בהפצתן של יצירות מקוריות, ובהנחלתן לשימוש ציבורי, כאשר מדיניות המובילה להגנה הדוקה מדי על יצירות מקוריות ועל זכות הבלעדיות של היוצר, עלולה למנוע מהציבור מלהתוודע ליצירות אלו, וכך לשים מכשול בפני הקידמה וההתפתחות, שהינן נשמת אפה של התרבות המערבית המתקדמת.

כיצד ניתן להחיל הגנת זכויות יוצרים על יצירה מקורית?

המאפיין הבסיסי של הגנת זכויות יוצרים על יצירה מקורית, אשר מבוססת במדינת ישראל על נוסחו של חוק זכויות יוצרים התשס"ח 2007, הוא כי הגנה זו חלה באופן אוטומטי על כל יצירה חדשה אשר עומדת בקריטריונים הקבועים בחוק. על מנת שיצירה חדשה תזכה להגנת זכויות יוצרים, עליה כמובן להיות יצירה מקורית, שאינה מבוססת ישירות על יצירה אחרת, ובנוסף להיכלל ברשימת היצירות אשר עשויות להיות מוכרות כזכאיות להגנת זכויות יוצרים, כמפורט בחוק.

יצוין, כי גם במידה ונמצא כי יצירה כלשהי הינה בעלת דמיון ליצירה אחרת שנוצרה במועד מוקדם יותר, אין די בכך על מנת להכריז עליה כיצירה שאינה מקורית, ושאינה מוגנת בזכויות יוצרים. החוק עצמו מכיר בעובדה שבמקרים רבים, יוצרים שונים מסתמכים על תפיסות או רעיונות דומים, ועל בסיס רעיונות אלו יוצרים יצירות שונות, בעלות דמיון מסוים זו לזו. מאחר ולא קיימת בעלות על רעיונות או על תפיסות, הרי שהסתמכות על רעיון זהה לא שולל לכשעצמו את ההכרה ביצירה כמקורית, כל עוד אין מדובר בהעתקה ישירה מיצירה קודמת.

כיצד ניתן לוותר על זכויות יוצרים ביצירה מקורית?

כאמור, הגנת זכויות יוצרים על יצירה מקורית חלה באופן אוטומטי, כאשר היוצר המקורי נדרש אך להוכיח כי מדובר ביצירה מקורית, פרי עטו, העומדת בקריטריונים המופיעים בחוק זכויות יוצרים.

עם זאת, במקרים לא מעטים, בעל זכויות היוצרים ביצירה מקורית מעוניין לוותר על הגנת זכויות היוצרים ביצירתו, וזאת מסיבות רבות ושונות. אחת התופעות המעניינות, בהקשר זה, היא הרצון של יותר ויותר יוצרים מקוריים בוויתור על זכויות היוצרים, מסיבות אלטרואיסטיות גרידא, ומהשאיפה לתרום ולהפרות את החברה בה הם חיים.

ככלל, ומאחר והדין מתייחס לזכויות יוצרים כקניין לכל דבר ועניין, גם אם קניין רוחני, הרי שזכותו של היוצר לוותר על זכויות יוצרים ביצירתו מעוגנת בדין המשפטי, ומדובר בעיקרון בסיסי בדיני זכויות היוצרים בכל רחבי העולם. על מנת לוותר על זכויות היוצרים, על היוצר המקורי לנסח "כתב ויתור" מיוחד, המבוסס על הפסיקה הספציפית במדינתו, אשר משחרר את היצירה לשימוש חופשי מרגע החתימה על כתב הוויתור.

חשוב לציין, כי בימינו קיימים נוסחים שונים לכתבי ויתור, כאשר היוצר המקורי יכול לבחור האם לוותר על זכות היוצרים כליל ולהפוך את היצירה לחופשית לחלוטין, או לוותר על זכויותיו בצורה חלקית, וכך לאפשר לדוגמא שימוש חופשי ביצירה, תוך דרישה לאזכור שמו של היוצר המקורי. לאור המגוון הרחב של כתבי הוויתור השונים, ועל מנת להבטיח כי התהליך יהלום את רצונו של היוצר, חשוב להתייעץ, טרם ניסוח כתב הוויתור, עם עורך דין מומחה, הבקיא בסוגיית זכויות היוצרים, ובפרט בדין החל במדינה הרלוונטית.

ראו גם:

מהו תוקף יצירה מקורית?