דיני זכויות יוצרים הינם למעשה אוסף של חוקים ותקנות משפטיות, אשר מטרתם לעגן בחוק את ההגנה המשפטית לה זכאי יוצר ביחס ליצירתו המקורית, וכן לקבוע מהן הסנקציות אשר יוטלו על המפירים זכויות אלו.

במדינת ישראל, החוק העיקרי הדן בסוגיה הוא חוק זכויות יוצרים 2007, אשר החליף את פקודת זכויות יוצרים הוותיקה משנת 1911.

בבסיס קיומם של דיני זכויות היוצרים, עוד מימיהם הראשונים, נמצאים שני אינטרסים ציבוריים בעל חשיבות עליונה, אשר זוכים למעמד בסיס במסגרת חוקיה של מדינת ישראל.

האינטרס הראשון מבין השניים הוא השאיפה לעודד את יצר היזמות והחדשנות בחברה, וזאת באמצעות הסדרת מנגנון המספק הגנה ליוצרים של תוכן מקורי ומבטיח להם זכות שימוש בלעדית בו, וכך מעודדים להוסיף וליצור יצירות חדשניות נוספות, במגוון נושאים, מהם כל החברה תרוויח בסופו של דבר.

האינטרס השני, אשר פעמים רבות מתנגש בזה הראשון, הוא השאיפה להנחיל את החדשנות והפיתוח הטכנולוגי לכלל קצותיה של החברה, ולא להותיר את אלו אך כנחלתם של קבוצות מבודדות בחברה. לצורך כך, קיים צורך להגביל במידת מה את זכותו הבלעדית של היוצר המקורי לעשות שימוש בהמצאתו, כך שגם שאר התושבים יוכלו לעשות בה שימוש, וליהנות מיתרונותיה.

שני אינטרסים אלו הם העומדים מאחורי תחום זכויות היוצרים, ובפרט מאחורי אופן הניסוח של חוק זכויות יוצרים. להלן נרחיב עוד על משמעותם בפועל של שני האינטרסים, וכיצד אלו באים לידי ביטוי במהלך חיי היום יום.

מה בין זכויות יוצרים לזכויות הציבור?

אחד מעקרונות הבסיס של הכלכלה המודרנית, אשר אמיתותיו הוכחו פעמים רבות, הוא כי יצר החדשנות הוא מבין הגורמים החשובים ביותר העומדים ביסודה של הכלכלה המשגשגת. בין אם מדובר בחדשנות טכנולוגית, חדשנות אומנותית, ואפילו חדשנות בתחום הטיפול בבעלי חיים – יצר החדשנות הוא זה הדוחף בני אדם לפעול לצורך שיפור מצבם באופן מתמיד, וההמצאות השונות שמניב תהליך זה הן אלו המעצבות את עולמנו.

מסיבה זו, האינטרס של כל ממשלה שהיא, הדואגת לרווחת אזרחיה, היא להמריץ את יצר החדשנות, כאשר אחת מהדרכים העיקריות לעשות כן היא באמצעות הבטחת הגנה משפטית ליוצרים המקוריים בכל הנוגע ליצירותיהם, וכך לעודדם להוסיף וליזום, ואף לעודד יוצרים נוספים להצטרף אליהם.

עם זאת, חשוב לזכור כי לא תמיד פירותיו של יצר החדשנות אכן מחלחלים באופן טבעי לכלל קצוות האוכלוסייה.

אדרבא, ההיסטוריה מלמדת אותנו כי פעמים רבות, חידושים טכנולוגיים למיניהם נותרים אך נחלתו של המעמד השליט ובעל האמצעים, כאשר לפשוטי העם אין גישה לתוצרים אלו, בעיקר מסיבות כלכליות.

מסיבה זו, לא תמיד ניתן לסמוך על כוח האינרציה, ולעיתים יש מקום לפעול באופן אקטיבי לצורך הנחלת תוצרי החדשנות לכל קצוות האוכלוסייה, וזאת בהתאם לזכויות הציבור כולו.

מסיבה זו, ובד בבד עם עיגון זכויותיו החוקיות של היוצר המקורי, דיני זכויות יוצרים שמים גם דגש על יכולתו של הציבור הרחב ליהנות מפרותיו של הממציא, וזאת בין היתר באמצעות קביעת תוקף מוסכם לזכויות היוצרים על יצירה מקורית, שלאחר פקיעתם כל אדם יוכל לבצע שימוש חופשי ביצירה.

נוסף לכך, החוק מגדיל וקובע כי במקרים מסוימים יש באפשרותו של הציבור לעשות שימוש גם ביצירה המוגנת תחת חוקי זכויות יוצרים, וזאת במסגרת כללי השימוש ההוגן, ולמטרת לימוד, מחקר, ביקורת ועוד.

בסופו של דבר, ניתן לראות כי דיני זכויות היוצרים מהווים למעשה פשרה בין שני האינטרסים שלהלן, וזאת בהתאם לנסיבות הספציפיות בכל סוגיה וסוגיה.