לאורך השנים השתרשה תפיסה רווחת בציבור הרחב, לפיה כל יצירה מקורית אשר נוצרה על ידי גוף ממשלתי כלשהוא, או לחילופין על ידי מועסק רשמי של אותו הגוף במסגרת עבודתו, מהווה בהגדרה "יצירה ציבורית", אשר זכויות היוצרים שלה משתייכים לציבור הרחב, ומשכך זכותו של כל אדם לעשות בה שימוש כרצונו.
עם זאת, תפיסה זו שגויה מיסודה, שכן, וגם אם קיימים הבדלים מסוימים מבחינת חוק זכויות היוצרים בין יצירה ממשלתית לבין יצירה מטעם גוף פרטי, הרי שחוקי זכויות היוצרים חלות גם על יצירות ממשלתיות, ובכפוף לסייגים מסוימים.
באופן עקרוני, וכפי שנקבע בחוק, במדינה הינה הבעלים של כל יצירה אשר נוצרה על ידי אחד מגופיה, אחד מעובדיה בעת מילוי תפקידו, או אשר הוזמנה על ידה. משמעות הדבר היא, שכל שימוש ביצירה מטעם המדינה שאינו מותר במפורש בהתאם לחוק, מהווה עבירה על חוק זכויות היוצרים, והדבר חושף את מבצע העבירה לתביעה משפטית ולתשלום פיצויים למדינה.
מה החוק אומר?
חוק זכויות היוצרים החדש, אשר התקבל בכנסת בשנת 2007, נועד להחליף את החוק הישן משנת 1911. החוק הישן קבע, במסגרת סעיף 18, כי כל יצירה מטעם גוף ממשלתי מוגנת ללא סייג לתקופה של 50 שנה מיום יציאתה. עם זאת, בפועל סוגיה זו לא נאכפה בשטח, מה שיצר למעשה חסך משמעותי בתחום ההגנה על זכויות היוצרים של יצירות ממשלתיות.
מסיבה זו, החוק החדש מתייחס בין היתר גם לעניין זה, וקובע כי כל יצירה מקורית, אשר נוצרה על ידי גוף ממשלתי, או עובד של אותו הגוף במסגרת עבודתו, מוגנת מראשיתה תחת זכויות יוצרים באופן מוחלט.
ההגנה עצמה, כפי שנקבע בחוק, תקפה למשך 50 שנה מיום יציאתה לאור של היצירה, וזאת בניגוד למצב ביחס ליצירות של גופים פרטיים, אשר עליהם חוק זכויות היוצרים מגן לתקופה של 70 שנה ממותו של היוצר המקורי.
עם זאת, ובמסגרת סעיף 6 בחוק החדש, נקבע כי זכויות היוצרים של המדינה לא יחולו על פרסומים רשמיים למיניהם, כאשר בין אלו נכללים חוקים, תקנות ממשלתיות, החלטות שיפוטיות (פסיקות בית המשפט), וכן דברי הכנסת. סייג זו נועד לאפשר את קיומו של דיון ציבורי חופשי ממגבלות, ובהתאם לעיקרון "זכות הציבור לדעת".
יש גם לציין, כי החוק מבהיר מפורשות כי דין הפרסום באתר אינטרנט, או בכל מדיה וירטואלית אחרת, הינו ככל פרסום אחר, כאשר כל הפרת זכויות יוצרים על גבי האינטרנט אינה שונה מהפרת זכויות יוצרים באמצעות עיתונות, ספר וחומרים מודפסים אחרים, והדבר מהווה עילה לתביעה משפטית ולתשלום פיצויים, בסכומים הקבועים בחוק.
ומה לגבי אופן השימוש?
נוסף על הנהלים הקבועים בחוק לגבי המקרים בהם מותר להשתמש ביצירה ממשלתית, חוק זכויות היוצרים מגדיר גם את התנאים השונים, אשר כל אדם המבקש לעשות שימוש ביצירה מוגנת נדרש למלא.
באופן עקרוני, ובהתאם להגדרת החוק, זכותו של כל אדם לבצע "שימוש הוגן" ביצירה ממשלתית, בדומה לכל יצירה מקורית אחרת המוגנת תחת זכויות יוצרים, וזאת לצורך מחקר מקורי, שימוש אישי, סקירה וביקורת, וכיוצא בזה. עם זאת, כל שימוש מסחרי ביצירה שבבעלות המדינה מוגדר בפועל כהפרה של זכויות היוצרים שלה, והדבר עלול להוביל להגשת תביעה משפטית מטעם המדינה, ובסכומים גבוהים במיוחד.
מסיבה זו, בכל מצב בו לא ברור האם מדובר ביצירה מותרת לשימוש או לא, ובאילו תנאים, מומלץ להקדים ולבדוק מה אומר החוק בעניין, ולהימנע מכניסה להליכים משפטיים יקרים ומיותרים.