חוק פטנטים
חוק פטנטים

המונח "פטנט" הוא מונח משפטי ייחודי, אשר מתאר את הזכות הבלעדית המוענקת ליוצר של יצירה מקורית לעשות בה שימוש כרצונו, במגבלות החוק, וזאת לתקופת זמן קבועה מראש.

המונח מראשיתו נועד על מנת לאזן בין שתי מטרות מנוגדות: מחד השאיפה להכיר בזכותו של כל יוצר ליהנות מפרי יצירתו, וכך לעודד את יצר החדשנות בקרב יוצרים בתחומים שונים, ומאידך השאיפה להנחיל פיתוחים טכנולוגיים לציבור הרחב, וכך לתרום להתפשטות הקדמה הטכנולוגית.

לצורך איזון בין שתי מטרות אלו, מדינות שונות ברחבי העולם בחרו לעגן את סוגיית ההכרה המשפטית בפטנטים למיניהם, וזאת במסגרת חוקים מיוחדים אשר מסדירים את דרך ההכרזה על פטנט, וקובעים מהי ההגנה המשפטית המוענקת למחזיק בזכויות הלגיטימיות על פטנט, במרבית המקרים היוצר המקורי. בישראל, תחום הפטנטים מוסדר אף הוא במסגרת חוק ייעודי, שהינו חוק הפטנטים, תשכ"ז-1967.

מה כולל חוק הפטנטים בישראל?

חוק הפטנטים הישראלי הוא מסמך משפטי עב כרס, אשר כולל כמעט מאתיים סעיפים שונים, אשר מחולקים לארבעה עשר פרקים. החוק מורכב ממספר חלקים שונים, אשר המרכזיים שביניהם יתוארו להלן:

למי פונים במקרה של הפרת פטנט?

ככלל, הסמכות לדון במקרה של הפרת פטנט נתונה בידי מערכת המשפט בישראל, דהיינו בית משפט השלום או בית המשפט המחוזי, וזאת כתלות בגובה הסכום המוכלל בכתב התביעה.

מסיבה זו, בשעה שאדם סבור כי זכויותיו בפטנט מסוים הופרו על ידי גורם שלישי כלשהו, יש באפשרותו להגיש תביעה משפטית לגורם המתאים, וזאת בצירוף כלל המסמכים הרלוונטיים, המעידים על היקף ואופי הפרת זכויותיו בפטנט.

דילוג לתוכן