סימן מסחרי נועד לזהות מוצר מסויים ולהבחין בינו לבין מוצר אחר. הסימן המסחרי מבדיל גם בין היצרנים השונים, ויש לו חשיבות רבה מאוד בשוק תחרותי.
מהו התנאי לרישומו של סימן מסחר ?
הדינים העוסקים בסימני מסחר אינם מאפשרים ליצרנים לקבל בלעדיות בסימנים שאין להם "אופי מבחין".
פקודת סימני המסחר קובעת את כשרות הרישום של סימן מסחר במרשם הסימנים המסחריים. החוק קובע כי רק סימן מסחר שיכול להבחין בין טובין של בעליו לבין טובין של אחרים יכול להרשם כסימן מסחר, כלומר, רק סימן שיש לו "אופי מבחין" יוכל להירשם במאגר סימני המסחר.
ללא הבדלה צורנית חזותית בין המוצרים, לא יוכל הצרכן לבחור במוצר שבו הוא מעונין ולסייג אותו מבין המוצרים האחרים שדומים לו. טובין שיש עליהם תווית שכוללת לוגו וסימן מסחר מוכר, יהיו נגישים לבחירה ויאפשרו הבחנה בינם לבין טובין אחרים.
כך לדוגמא, קונה שמעוניין לקנות משקה תה קר של נס טי, יודע לבחור את המשקה הרצוי מבין משקאות מתחרים אחרים, בזכות סימן המסחר שמייחד את הבקבוק מבקבוק אחר מתחרה שמסומן במילים פיוז טי.
אופי מבחין על פי פסיקת בית המשפט
הפסיקה מזכירה 2 סוגים של אופי מבחין :
אופי מבחין אינהרנטי – הכוונה לסימן מסחר שיש לו אופי מולד, שמוטבע בתוכו, ושמטבעו מאפשר הבחנה בין מוצר מסויים למוצר אחר ויוצר שייכות. לדוגמא :שם מסחרי.
אופי מבחין נרכש – כאשר השימוש הרחב במוצר על ידי הציבור, יוצר זיקה בין המוצר לבין בעל הסימן. לדוגמא : שם שמתאר את המוצר .
מבחנים להוכחת אופי מבחין נרכש של סימן המסחר
פקודת סימני המסחר קובעת, כי הרשם או בית המשפט יכולים לשקול עד כמה יהפוך שימוש הסימן לבעל אופי מבחין במקרה של מוצרים שבהם בוצע רישום. שיקול הדעת מתבצע באמצעות מבחנים שמטרתם להוכיח כי סימן המסחר רכש אופי מבחין :
מבחן היקף השימוש – בודק את גודל ומהות השימוש של הסימן המבוקש שטרם נרשם, ובין היתר את הנגישות והביקוש של הצרכן הישראלי. אורך תקופת השימוש פחות רלוונטית.
מבחן השיווק והמכירות – מבחן נוסף שקובע את האופי המבחין הנרכש של הסימן.
מבחנים אילו נועדו לשכנע את הרשם שסימן המסחר רכש אופי מבחין, וזאת בהצגת מסמכים, נתוני מכירות שמעידים על כך שהמוצר מזוהה אצל הצרכנים, הוצאות שיווק, וסקרי דעת קהל.
סיווג סימני המסחר על פי אופי מבחין
רשם סימני המסחר בוחן את סימן המסחר שרישומו מבוקש, באמצעות שיבוצו לאחת מקבוצות הבאות :
שם גנרי : מדובר בסוג שאליו שייך המוצר, כמו למשל "מים", או "חטיף". שם גנרי אינו יכול להירשם כסימן מסחר בעל אופי מבחין, ואין עליו בלעדיות. עם זאת, השם הגנרי יכול להופיע בתוך צירוף מילים כך שיהפוך להיות סימן מסחר, זאת בתנאי שמוותרים על הזכות להשתמש באופן בלעדי בשם הגנרי בלבד. השימוש יהיה בביטוי כולו כגון :'מי עדן', 'מי נביעות', או 'חטיף ביסלי', 'חטיף אנרג'י', וכו'. המילה 'מי' או 'חטיף' אינה בעלת שימוש בלעדי לאף יצרן, אלא רק כאשר היא חלק מהביטוי המלא של המוצר.
שם תאורי: שם המתאר תכונות מסויימות של טובין או של שירות. סימן תיאורי שהוא סימן גנרי, אין לו אופי מבחין מולד, ואינו כשר להירשם. לדוגמא: הסימן דלק. לא ניתן לקבל זכות שימוש בלעדית בשם תיאורי אלא אם מוכיחים שהסימן רכש אופי מבחין אל מול מוצרים אחרים, באופן שהציבור יזהה את המוצר עם בעליו.
שם רומז / שם מרמז : אילו הם שמות שמרמזים על המוצרים ברעיון מסויים כמו למשל "טאבו טקסט" או "דואר שליחים". סימן זה כשר לרוב לרישום כסימן בעל אופי מבחין אינהרנטי.
שם דמיוני : מדובר במילים שלא קשורות למוצר. שמות בעלי אופיי מבחין מולד ואינהרנטי. שם דמיוני כשר לרישום כסימן עם אופי מבחין. לדוגמא: "הוואי" לסבון.
שם שרירותי: שם שאין לו קשר ממשי למוצר. לדוגמא : "אפרופו" שניתן לחטיף בטעמים שונים בצורת כובע מחודד. האופי המבחין לסימנים אילו טבוע ולא נרכש, וניתן לקבל בגינם הגנת סימן מסחר מאחר ויש להם אופי מבחין, מולד ואינהרנטי.
העדר אופי מבחין
רישום של סימן מסחרי מתבצע בלשכת סימני המסחר.יצרן שרוצה לרשום סימן מסחר על טובין מסויימים צריך להוכיח כאמור שהסימן הינו בעל אופי מבחין וניתן לרישום. גורם שמתנגד לרישום סימן המסחר, יטען בהתנגדותו, שהסימן אינו כשר לרישום מאחר ואין לו אופי מבחין.
כאשר הסימן נרשם בפינקס סימני המסחר, יכול מי שנתבע על הפרת הסימן, לטעון, שהסימן נטול אופי מבחין. כמו כן ניתן להגיש במשך 5 שנים מיום מתן "תעודת הרישום" בקשה למחיקת הסימן מהפנקס, מהטעם שאינו לו אופי מבחין ולא היה כשר כלל לרישום.
עוד בנושאי סימני מסחר: