זכויות עיתונאיםבשעה שמדברים על זכויות יוצרים, מרבית האנשים חושבים בראש ובראשונה על תחום המילה הכתובה, ולא בכדי.

סוגיית ההגנה על זכויות היוצרים של כותבים, ובין אם מדובר בסופרים, עיתונאים או כותבי תוכן ברשת, היא אחת מהבסיסיות בתחום זכויות היוצרים, וימיה כמעט כימי המילה הכתובה.

גם בימינו, ההבנה כי ליוצר של תוכן כתוב, בין אם על גבי הדפוס ובין אם על גבי רשת האינטרנט, יש זכות שימוש בלעדית ביצירתו, מושרשת היטב במערכת המשפט הישראלית בכל רבדיה.

עם זאת, במהלך השנים האחרונות, ובמקביל להקמתם של אתרי חדשות באינטרנט, המעסיקים מאות ואלפי כותבים בתחומים שונים, נדמה כי חל בהדרגה פיחות במעמדו של העיתונאי, וכן בנכונות הציבור לכבד את זכויותיו הבלעדיות בתוכן שיצר.

בימינו, יותר ויותר בעלי אתרים באינטרנט בוחרים להעתיק חלקים מכתבות שנכתבו על ידי עיתונאים שונים, וזאת במקרה הטוב תוך ציון המקור, ובמקרה הרע ללא כל אסמכתא לדברים.

מה אומר החוק?

יש להדגיש, כי חוק זכויות יוצרים 2007, אשר שם לו למטרה להסדיר את סוגיית זכויות היוצרים בישראל, מבהיר במפורש כי כל תוכן מקורי, ובין אם נכתב בדפוס או מתנוסס על גבי רשת האינטרנט, מוכר כ"יצירה ספרותית", המוגנת מטבעה על ידי החוק. כתוצאה מכך, כל שימוש שאינו מותר בתוכן, ואפילו תוך אזכור שמו של היוצר, מהווה הפרה של זכויות יוצרים, ועילה לפסיקת פיצויים גבוהים לטובתו של בעל הזכויות.

אחת הטענות הנפוצות המושמעות מאלו הבוחרים להעתיק את תוכנה של כתבה עיתונאית, היא כי כל עוד התוכן המועתק כולל סימוכין למקור, וכן את ציון שמו של היוצר המקורי, הרי שאין מדובר פה בעבירה על החוק. בהקשר זה, חשוב להפריד בין שני מונחים, אשר רבים נוטים לבלבל ביניהם.

הראשון הוא זכויות יוצרים, אשר מוקנות מלכתחילה ליוצר המקורי של התוכן, אך יש באפשרותו להעביר זכויות אלו לכל מי שיחפוץ בכך. המונח השני הוא "זכות מוסרית", שהינה זכות הקדימה של כל יוצר ביצירתו, מתוקף היותו היוצר, כאשר זכות זו אינה ניתנת להעברה או למכירה.

לאור האמור, נכון כי אדם אשר מעתיק כתבה עיתונאית מסוימת, תוך ציון שמו של הכותב המקורי ותוך אסמכתא לכתבה המקורית, אינו מפר את זכותו המוסרית של הכותב, וזאת מאחר וציין כאמור את שמו וסיפק אסמכתא לכתבתו. עם זאת, הדבר עודנו מוגדר כהפרת זכויות יוצרים, ומשכך כפעולה פסולה, המהווה עילה להתערבות משפטית במידת הצורך.

מתי ניתן להעתיק תוכן של כתבה עיתונאית?

בד בבד עם ההקפדה על זכויותיהם של היוצרים המקוריים, בתי המשפט מכירים גם בחשיבות עבודתם של העיתונאים, אשר מופקדים על הפצת חדשות ומידע לתושבי המדינה, ומשכך קיימת חשיבות ציבורית ניכרת בלאפשר לכל תושב להיחשף לחומר זה ולהביע ביקורת, מה שמהווה עיקרון הבסיס של הדמוקרטיה.

מסיבה זו, חוק זכויות יוצרים מכיר בזכותו של כל תושב במדינה לעשות שימוש בתוכן מקורי, ולרבות בכתבות עיתונאיות, וזאת למספר מסוים של מטרות, המעוגנות בכללי ה"שימוש ההוגן". במסגרת כללים אלו, כל תושב רשאי לעשות שימוש מידתי בתוכן למטרות לימודיות, מחקריות, לצורך כתיבת ביקורת או הבעת עמדה, וזאת כל עוד השימוש הינו מידתי בנסיבות העניין, ותוך ציון שמו של היוצר ומתן אסמכתא ליצירה המקורית.

בפועל, כללי השימוש ההוגן מאזנים מחד בין השאיפה לעודד את היזמות החופשית באמצעות הגנה על זכויות היוצרים, ומאידך לתרום להפצתו של מידע חדשותי וענייני לכלל הציבור, וכן ליצירתו של דיון ציבורי פורה.

דילוג לתוכן