טקס הנישואין, אשר נועד לסמן את מחויבותם של שני בני זוג אחד לשני, ואת שאיפתם לבסס יחדיו בית משותף, הפך במרוצת השנים, בישראל כמו גם במדינות נוספות, לעסק כלכלי לכל דבר, המריץ סכומי כסף גבוהים מדי שנה.

בעוד שבעבר, בני הזוג התמקדו בין היתר בשאיפה לקיים חתונה צנועה, וזאת על מנת לצבור וליהנות בעתיד ממתנותיהם של המוזמנים, הרי שעם הזמן שאיפה זו נדחתה בפני הרצון בחתונה מפוארת ככל הניתן, אשר תרשים את המוזמנים מעבר לכל דמיון.

עם זאת, ובעקבות הפיכתן של החתונות לעסק כלכלי לכל דבר ועניין, כך יותר ויותר חתונות הופכות בסופו של דבר לשדה קרב משפטי בין גופים עסקיים שונים, אשר כל אחד מהם טוען כי הצד השני התנהל באופן שאינו ראוי, מה שגרר פגיעה שאינה הוגנת ברווחיו, ובמסגרת הפרת זכויות היוצרים העומדות לרשותו של הגוף העסקי.

ת"א 59011-07 – לבני נ' איזי טו ווד בע"מ ואח'

דוגמא אחת למקרה זה היא המקרה דנן, במסגרתו הבעלים של עסק להדפסות דפוס, העוסק בין היתר בהדפסת הזמנות לחתונות, הגישה תביעה כנגד חברה העוסקת בארגון חתונות, וזאת בטענה כי הנתבעת הפרה את זכויות היוצרים של התובעת במסגרת העתקת עיצוב הזמנה לחתונה.

נסיבות המקרה

הקשר העסקי בין שני הצדדים החל עוד במהלך מאי 2005, ומשעה שלאחר משא ומתן בין הצדדים, הנתבעת החלה לעשות שימוש בהזמנות לאירועים שעוצבו על ידי התובעת, וזאת בהתאם להסכמה עסקית משותפת. יחסים עסקיים אלו נמשכו במשורה עד לחודש אוקטובר 2006, כאשר מעת זו נפסק שיתוף הפעולה בין הצדדים.

עם זאת, ובעיקר בשל תום יחסי העבודה בין הצדדים, הנתבעת המשיכה לעשות שימוש שוטף בעיצוביה השונים של התובעת, ואף הציגה מספר מפירות עבודתה באתר האינטרנט שלה.

לטענת התובעת, שימוש תמוה זה, שנעשה לאחר תום יחסי העבודה בין הצדדים, וללא אישורה של התובעת, מהווה הפרה של זכויות היוצרים שלה על עיצובי ההזמנה לחתונה פרי ידיה, של סימן המסחר הרשום שלה, ואף של זכותה המוסרית בעיצובי החתונה שלהלן, שהינם ללא עוררין פרי ידה.

בתגובה, מסרה הנתבעת כי מדובר בתביעה קנטרנית, אשר הוגשה בשל חוסר שביעות רצונה של התובעת מהיקף העסקאות שנחתמו בין הצדדים.

כמו כן, טענה הנתבעת כי השימוש שנעשה בעיצובי החתונה אינו מפר את זכויותיה החוקיות של התובעת, בין אם מכוח זכויות יוצרים, סימן מסחר או זכות מוסרית, שכן החברה מספקת אך שירותי תיווך בין הלקוחות לבעלי המקצוע השונים, ואינה מספקת את המוצרים המוצגים באתר לכשעצמם.

מה פסק בית המשפט?

במסגרת פסק הדין בתיק, בחר בית המשפט להתייחס לכל אחת מטענותיה של התובעת לעומקן. בכל הנוגע לטענת התובעת לשימוש פסול שביצעה התובעת בסימן המסחר הרשום על שמה, קבע בית המשפט כי השימוש שעשתה הנתבעת בסימן המסחר אינו מפר את זכויותיה של התובעת, ובין היתר מאחר והשימוש נעשה "שלא למטרת אותם הטובין לגביהם נרשם סימן המסחר".

בכל הנוגע לטענת התובעת לגבי הפרת זכויות היוצרים על יצירותיה המקוריות, בית המשפט קבע כי הנתבעת אכן הפרה את זכויות היוצרים של התובעת, שכן העיצוב מהווה "יצירה אומנותית", בהתאם לחוק זכויות יוצרים.

בכל הנוגע לטענת התובעת לגבי הפרת זכותה המוסרית, הרי שבית המשפט דחה טענה זו, וזאת מאחר והנתבעים הציגו יחד עם עיצוביה של התובעת גם את פרטיה העסקיים, ולרבות את סימן המסחר שלה.

בסופו של דבר, בית המשפט הטיל על הנתבעת חובת תשלום פיצויים של 15,000 ש"ח, ובנסיבות העניין נמנע מהשתת הוצאות משפט.

להרחבה בנושא: רישום של עיצוב