עיצוב הוא תוצר של מחשבה מעמיקה, יכולת טכנית ופעמים רבות גם יצירתיות ללא גבולות. הבעיה היא שאנחנו חיים בעידן בו אנשים עלולים לעמול קשות על עיצוב מסוים – ולגלות לאחר מכן כי הוא הועתק או אפילו נגנב.

הליך רישום של עיצוב הוא הרבה יותר מאשר אקט פרוצדורלי. בכוחו להגדיר את הזכויות והחובות הנוגעות לעיצוב הספציפי, לספק למי שאחראי לו את ההגנה הנדרשת ולעודד יוצרים בישראל להיכנס לשדה המשחק.

על חוק העיצובים

כדי להבין את מהותו של רישום העיצוב, יש להתייחס לחוק העיצובים החדש משנת 2017, שנכנס לתוקפו שנה לאחר מכן. הסעיף הראשון של החוק מגדיר קודם כל את המונח "עיצוב": "מראהו של מוצר או חלק ממוצר, המורכב ממאפיין חזותי אחד או יותר של המוצר או של חלק מהמוצר, לפי העניין, ובכלל זה מיתאר, צבע, צורה, עיטור, מרקם או החומר שממנו הם עשויים". מוצר בהמשך לכך עשוי להיות "מערכת של פרטיים, אריזה, סימן גרפי, תצוגת מסך, ולמעט גופן ותוכנת מחשב".

עיצוב רשום, בהמשך לכך, מוגדר כזכות קניינית המספקת הגנה לעיצובו של מוצר תעשייתי, אשר ממנו נדרש להיות חדש ובעל אופי ייחודי (כלומר, שלא היו בנמצא ובשימוש מסחרי מוצרים אחרים שהיו מבוססים על אותו עיצוב). המשמעות הישירה היא שבעל העיצוב מקבל את הבלעדיות עבור השימוש בו בישראל, תחילה לתקופה של חמש שנים. לאחר מכן ניתן להאריך את הרישום לתקופה של עד 25 שנה ממועד ההגשה של הבקשה. כל זאת בתנאי שבעל העיצוב עושה את המתבקש על פי חוק ומשלם מדי תקופה את אגרות חידוש הרישום, כפי שמחייב החוק בישראל.

כך מבצעים את הרישום בפועל

הרישום נעשה בהליך פרוצדורלי במסגרתו יש להגיש בקשה מתאימה. חלק מרכזי מאוד בבקשה הוא הגדרת הסיווג הנדרש עבור העיצוב, על תתי הסיווגים הקיימים. לאחר הגשת הבקשה תתבצע בחינה שמטרתו לראות האם העיצוב אכן עומד בתנאי הסף העיקריים, מה שמאפשר רישום שלו בפנקס ומתן בלעדיות על השימוש בו. בצורה זו ההליך דומה למעשה לזה של רישום פטנט, אם כי בפועל מדובר בתחומים שונים לחלוטין.

בדומה לפטנטים ולסימני מסחר, גם במקרה של רישום עיצובים ההגנה על העיצוב רלוונטית אך ורק בתחומי מדינת ישראל. בפועל גורמים במדינות אחרות יכולים להשתמש בעיצוב גם ללא אישור, אלא אם הוא דואג מראש לרשום אותו גם במדינות הרלוונטיות.

מה קורה כאשר הסימן מופר?

ההגדרה של עיצוב רשום מסבירה את ההשלכות של המצבים בהם העיצוב מועתק, כלומר, נעשה בו שימוש החורג מזה המקורי ללא אישורו של היוצר. על פי התקנות החדשות מדובר למעשה בהפרה של זכות קניין רוחני, כך שנגד הגורם המפר עשויות להיות מוטלות סנקציות – ובכלל זה פיצוי בסכומים נכבדים. אחד הסעיפים המרכזיים במסגרת השינוי הוא ההבנה שניתן לדרוש קבלת פיצויי בגובה של 100,000 ש"ח עבור כל הפרה של העיצוב הרשום, גם ללא הוכחת נזק.

יש להדגיש כי מדובר בנושא הנמצא בחיתוליו בישראל באופן יחסי, מה גם שהמים של עולם דיני הקניין בהחלט נוטים להיות עמוקים. המשמעות של כך היא שמומלץ להיעזר בשירותיו של עורך דין הבקיא בתחום מוקדם ככל האפשר, הן בתהליך הרישום של העיצוב ועל אחת כמה וכמה כאשר היוצר שלו סבור שנעשתה הפרה של זכות הבלעדיות עליו. עורך דין עשוי למנוע כניסה לבורות שקשה לצאת מהם, ובעיקר אובדן כספים שגם עלול להגיע למאות אלפי או למיליוני שקלים.